"אבא, אתה יכול להביא לי מים...מהבאר"
"איכססס, תוציאי לי את כל העגבניות מהפסטה..."
"אימא תעשי לי פופקורן... אחד, אחד"
"אפשר פיתה עם שוקולד ? אבל בלי חלקים לא מרוחים..."
מי לא מכיר את זה. "איכססס, תוציאי לי את כל העגבניות מהפסטה..."
"אימא תעשי לי פופקורן... אחד, אחד"
"אפשר פיתה עם שוקולד ? אבל בלי חלקים לא מרוחים..."
הצורך לעשות הכל למען הילדים שלנו
לקטוף בשבילם עננים לשים באמבטיה
לטפס על ההר הכי גבוהה להביא כדור שעף
לרוץ בגשם להביא להם מטריה שלא יירטבו ...
טוב זה לא תמיד רק הצורך שלהם, הרבה פעמים ה"חיבוק המוגזם" הזה הוא גם הצורך שלנו.
כולנו מכירים (יותר או פחות) תורות חינוכיות שמעמידות את הילד במרכז
קחו לדוגמא את ג'ון דיואי, פסיכולוג ,פילוסוף ואיש חינוך שהאמין בחינוך פרוגרסיבי
וראה בחיי הילד את הדבר האמיתי ולא כשלב הכנתי לקראת בגרותו. דיואי דיבר על כך
שהתהליך החינוכי חייב לספק את צרכיו וסקרנותו המיידים של הילד, ללמד דרך עשייה ולא דרך שינון
לסקרן, לעניין להיות יצירתי.
קחו לדוגמא את ג'ון דיואי, פסיכולוג ,פילוסוף ואיש חינוך שהאמין בחינוך פרוגרסיבי
וראה בחיי הילד את הדבר האמיתי ולא כשלב הכנתי לקראת בגרותו. דיואי דיבר על כך
שהתהליך החינוכי חייב לספק את צרכיו וסקרנותו המיידים של הילד, ללמד דרך עשייה ולא דרך שינון
לסקרן, לעניין להיות יצירתי.
כמובן שלאחר שנים של יישומיים שונים (חלקם גם מוטעים) התברר שלא די בהורה אוהב, תומך ומבין
הילד גם זקוק לדמות מדריכה שניתן לסמוך ולכבד אותה ושהדימוי והביטחון של הילד לא נבנה
רק מהשבחים שההורה מרעיף עליו אלה מחוויית ההתמודדות עם אתגרים יום יומיים.
אבל נסו להגיד את זה לילד שלכם או להראות לו את המסקנות האלה ברשת. הילד גם זקוק לדמות מדריכה שניתן לסמוך ולכבד אותה ושהדימוי והביטחון של הילד לא נבנה
רק מהשבחים שההורה מרעיף עליו אלה מחוויית ההתמודדות עם אתגרים יום יומיים.
לא בטוח שזה יעניין אותם.
לא משנה כמה גמורים נהיה, וכמה פעמים אמרנו להם לקחת בעצמם
וכמה פעמים הראנו והסברנו הם רוצים שאנחנו נעשה.
אז בואו נעשה (נשחק) ועל הדרך גם נעביר מסר ונלמד
לא משנה כמה גמורים נהיה, וכמה פעמים אמרנו להם לקחת בעצמם
וכמה פעמים הראנו והסברנו הם רוצים שאנחנו נעשה.
אז בואו נעשה (נשחק) ועל הדרך גם נעביר מסר ונלמד
הפסקונת
משחק זיכרון קריר ונחמד
(ושוב באדיבות פינטרס, הלוואי שזה היה המקרר שלי )
(ושוב באדיבות פינטרס, הלוואי שזה היה המקרר שלי )
המצרכים:
מקרר אחד
ילד + הורה
זיכרון טוב (2-3 מיליון של תאים אפורים)
10 דקות (-+)
אופן ההכנה:
פותחים את המקרר מחליטים על אחד המדפים או על כל התכולה (אם זו דירת רווקים לדוגמא)
נותנים 20 שניות להסתכל על כל המוצרים שיש במקרר ואז סוגרים חזרה את דלת המקרר, מנהלים סמול טוק קטן
ואז מנסים לבדוק מה אנחנו זוכרים ממה שראינו, מי זכר יותר, מי יודע להגיד מה עמד איפה וליד מה.
עוד סיבוב? יאללה, עכשיו אפשר להחליט על צבע מסוים של אוכל, מדף או אפילו לעבור לארונות הכלים
או למדף הספרים.
סיבוב ניצחון:
זהו, רגע לפני נאום הניצחון, המדליות והתודות לכולם, אפשר להחליט שהמנצח בוחר מאכל ניצחון משותף
לשני המשתתפים. (העדפה האישית שלי היא אבטיח עם בולגרית) ומעבירים עוד כמה רגעים של חוויות מהתחרות
"...וואו, זוכר אך אבא בסוף נזכר בגבינת הקוטג' וניצח את הסיבוב?"
זהו, רגע לפני נאום הניצחון, המדליות והתודות לכולם, אפשר להחליט שהמנצח בוחר מאכל ניצחון משותף
לשני המשתתפים. (העדפה האישית שלי היא אבטיח עם בולגרית) ומעבירים עוד כמה רגעים של חוויות מהתחרות
"...וואו, זוכר אך אבא בסוף נזכר בגבינת הקוטג' וניצח את הסיבוב?"
בסה"כ:
גם נהנו, גם מתחנו את התאים האפורים, אפילו הראנו לילדים איפה הכל נמצא וכמה פשוט למצוא כל דבר בלעדינו!!!
טוב עד להפסקונת הבאה
ביי.
נב:
אשתי פעם עיצבה את הארון המקסים הזה, להפסקונת הזאת שלנו הוא בטוח לא היה מתאים.
